נתניהו באזכרה: "הצלקת מהירצחו של יצחק רבין תישאר לדורות"

ראש הממשלה בנימין נתניהו אחר במהלך האזכרה הממלכתית ללאה ויצחק רבין ז"ל בהר הרצל כי הצלקת מהרצח תשאר לדורות. נתניהו: "לפני כולם וגם מעל כולם, ביום הזה, דליה, יובל וכל בני משפחת רבין. אנחנו נפגשנו קצרות במשרד ראש הממשלה, כפי שאנחנו נוהגים בכל יום זיכרון. אמרתי לכם מתוך ידיעה שהפצע יישאר תמיד פעור אצלכם, כל חייכם. והפצע בחיי האומה יגליד לגלד, לצלקת. אומות, כמו בני אדם, נושאות צלקות. והצלקת מהירצחו של ראש ממשלה בישראל, הצלקת מהירצחו של יצחק רבין תישאר לדורות – היא לא תימחק. גם בזה אנחנו מדברים מתוך ידיעה. יש לנו נקודת השוואה. ואני אינני חושש שהתיחום שהדבר הזה שם בשיח הפוליטי שלנו יימחק. עברנו, אדוני הנשיא, כפי שאמרת בצדק, כבר שני עשורים עם דברים לא פשוטים, אבל עברנו אותם. והדבר הזה כן נחרת בלב האומה והוא לא פותר את הוויכוחים, והוא לא מיישר את הסכסוכים. הוא תוחם אותם, וטוב שכך. אבל אני הבעתי חשש אחר, לא לדמוקרטיה הישראלית, תסתכלו סביבכם, לא רק במזרח התיכון – זה ברור – תסתכלו הרבה יותר רחוק, עמוק לתוך אסיה ואפילו לתוך אירופה ובוודאי לתוך אפריקה. הדמוקרטיה הישראלית איתנה מאוד. בין השאר, משום שהיא נושאת את הגלדים הללו. אני הבעתי חשש אחר. אני הבעתי חשש שסיפור חייו של ראש הממשלה, יצחק רבין, יעמוד תמיד רק בסימן סופו הטראגי. כי אין ולא היה רצח נפשע יותר בעמנו מאז רציחתו של גדליהו בן אחיקם. אבל הסיפור כולו – ולא רק הרצח – חייב להיות מסופר במלואו. יש אולי בודדים שיודעים משהו על גדליהו בן אחיקם, אבל בעיקר הם יודעים את הצום, ואסור שזה יקרה במקרה הזה. כל צעיר וצעירה שטרם נולדו בזמן הרצח, חייבים להכיר את דמותו רבת הזכויות של יצחק רבין – לוחם ה'הגנה' והפלמ"ח, עלם יפה תואר, מאיר שיער ומבט. סיפור חייו של לוחם ומפקד שצמח להיות ראש הממשלה. כל ילד וילדה בישראל צריכים לדעת שיצחק רבין תרם לביסוס עצמאות ישראל, עוצמת ישראל, התפתחותה וביצור כוחה; שהוא יצק נדבכים חשובים - שאני לא אפרט אותם כאן - אבל הוא יצק נדבכים חשובים במה שאנחנו מכנים "קיר הברזל" של המדינה. השנה אנחנו מציינים יובל שנים למלחמת ששת הימים. כרמטכ"ל, רבין נִיצַח בה על איחוד ירושלים. הוא התגאה מאוד בעובדה הזאת. הוא היה נחוש לשמור על שלמות ירושלים. הציונות שלו – הרי הוא היה ראש הממשלה הראשון שנולד בארץ, הצבר הראשון שהגיע לתפקיד הזה – הציונות שלו הייתה ציונית טבעית. היא הייתה חדורה באהבה עמוקה וטבעית למדינה ולארץ בה נולד. וכדי להבטיח את עתיד המדינה, רבין הבין משחר נעוריו שהביטחון הוא אבן הראשה של קיומנו. הוא חתר בכל מאודו לשלום, בזה אין ספק, ויש עוד הרבה ציטוטים ואמירות, כולנו זוכרים. הוא חתר בכל מאודו לשלום, אבל לרגע - אפילו לא לרגע - הוא לא העלים עין מהסכנות סביבנו. אני חושב שראוי לומר היום, מול מה שמתרחש פה במרחב, שהוא התייחס פעמים רבות לַאִיוּם של האיסלאם הקיצוני. האיום עלינו, ועל העולם החופשי כולו. וכשהוא אמר את זה כבר אז, איראן מילאה תפקיד מרכזי בהתהוות האיומים הללו. הוא דיבר אכן בכנסת, באוקטובר 1994, לרגל ביקורו של הנשיא קלינטון בארץ, הוא אמר: "אנחנו עומדים מול טרור איסלאמי קיצוני, שמאיים לא רק על שלום ארצנו. הוא מאיים גם על שלום מדינתך, אדוני הנשיא, וגם על שלום העולם. איראן מובילה את הטרור הזה, וטוב תעשה ארצך אם תעמוד בראש המאבק נגד כל מי שאינו רוצה בשלום". מאז ועד היום, אנחנו מנהלים מאבק עיקש בתוקפנות של איראן, שלא ויתרה על שאיפתה לפתח נשק גרעיני עם מטרה ברורה להכחידנו. היא ממשיכה לקדם את תכנית הטילים הבליסטיים שלה, היא תומכת ברשת טרור עולמית. היא שולחת זרועות טרור מתימן עד עיראק, מאפגניסטן ועד לבנון – מה שיצחק רבין ראה היטב. היא משקיעה מאמצים בחימוש ארגוני טרור כמו "חמאס" ו"חיזבאללה", וג'יהאד איסלאמי, שהרי יקרסו בין לילה ללא תמיכתה. ולכן היום אתגר הטרור שמולו אנחנו ניצבים גדול אף יותר, באופן משמעותי יותר ממה שהוא היה בזמנו של יצחק, משום שלארגוני הטרור שאיראן מחמשת יש אלפי טילים ורקטות וגם מנהרות, ומשום שלכל זה מצטרף גורם טרור נוסף שהתהווה בינתיים, וזה כמובן הטרור של דאע"ש. אנחנו נלחמים בגורמי הטרור הללו כל הזמן. אנחנו תומכים, כשם שיצחק תמך והטיף ועודד וקרא, במאבק הבינלאומי להביס את האסלאם הקיצוני, ואנחנו מחויבים למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. אבל המאבק נגד הקיצוניים אינו מוגבל רק לאיראן וגרורותיה – וזאת הבין היטב יצחק רבין. אני חשוב שניסיון החיים שלו לא איפשר לו להיות תמים. הוא רצה בשלום, הוא חתר לשלום והוא הושיט ידו לשלום אבל הוא הכיר בחוסר-הנכונות של חלק ניכר מהפלסטינים לעשות שלום, ולהשלים באמת ובתמים עם ישראל. פעם אחר פעם מאז תחילתו של תהליך אוסלו, הפלסטינים המתונים ניגפו בידי הקיצונים, שחוללו גלי טרור אכזריים. הקיצוניות הזאת נעוצה בדבר אחד. לא בחוסר הרצון שלנו להושיט יד, להיפגש, לדון ולהשיג שלום. היא לא נעוצה בבעיה שלנו. היא נעוצה בסירוב שלהם להכיר במדינה יהודית בגבולות כלשהם. גלי הטרור שנלוו לסירוב הזה בימיו של רבין כראש ממשלה מנעו מאז את הרחבת מעגל השלום מעבר למצרים וירדן. אני רוצה בשלום, אני מושיט יד לשלום, ואני רואה את הבעיות שתיארתי עכשיו, ועם זאת, אני מעוּדָד - אני גם מעודד - אני מעוּדָד מתהליך ההתקרבות בינינו לבין מדינות באזור. והתהליך הזה אינו קורה מעצמו. מדינות-ערב המתונות חולקות איתנו השקפה דומה על סכנת האיסלאם הקיצוני. וייתכן שהפשרת היחסים איתן – תוביל לחידוש המו"מ לשלום בינינו לבין הפלסטינים, אולי גם בסופו של דבר להסדר. בכל מקרה, בכל תרחיש, הביטחון יישאר בראש מעיינינו. כי רק ישראל חזקה תוכל להבטיח את קיומה, את עתידה – ואת השלום. יצחק רבין שאף שתהיה לנו מדינה חזקה, מתקדמת, משגשגת, בטוחה ושלווה. הוא שקד לפתח את מַעַרְכוֹת החברה והכלכלה, הטכנולוגיה, החינוך, האנרגיה, והנגב והגליל. לפני שבוע נחנכה בקיבוץ אָדָמִית – בגליל המערבי סמוך לגבול עם לבנון – מכינה קדם-צבאית חדשה על שם רבין. אני שמחתי מאוד לשמוע על כך. זוהי מכינת רבין השלישית במספר, והיא מלמדת שזכרו נטוע בלב העם, ופועלו חקוק בתולדות ישראל. כך היה, ועלינו מוטלת החובה להבטיח שכך יהיה תמיד, לפחות בחוליות של שרשרת הדורות בזמננו. ננצור את דמותו הייחודית של יצחק רבין, נוקיר את תרומתו הכבירה למדינתנו – ונבטיח שגם הדורות הבאים יכירוהו ויוקירוהו. יהי זכרו ברוך לעד".