נתניהו: ״אני מחויב לצוואתו של הרצל״

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בהלווייתו של הרצל שאול, אביו של חלל צה"ל אורון שאול ז"ל: כי הוא מחויב להשיבו. נתניהו ״זהבה, אתם אינכם לבד. העם כולו דומע עמכם ומחבק אתכם באהבה. באתי לכאן כדי להיות עמכם לצדכם ברגע כואב זה, שבו כוס היגון עולה על גדותיה. באתי לכאן כדי לחלוק את הכבוד הראוי לאדם אציל נפש, יקירנו הרצל זיכרונו לברכה, שנאבק בייסוריו הרבים בגבורה – עד נשימתו האחרונה. באתי לכאן כדי להביט בעיניכם ולומר לכם: המחויבות שלי, של ממשלת ישראל, של צבא ההגנה לישראל, של מדינת ישראל, המחויבות שלנו היא להשיב הביתה את אורון, את הדר גולדין, את כל בנינו. המחויבות הזאת שרירה, קיימת, פועמת ופועלת. המשימה הזאת עומדת בראש מעייננו ואיני מרפה ממנה. אנחנו נפגשנו פעמים רבות בשנתיים האחרונות, ואני יודע מה עובר עליכם בתקופת הגיהינום הזאת, בתקופה שהחלה מאז הקרב הקשה בסג'עייה, שבו לחמו אורון וחבריו במבקשי רעתנו. לחלל העמוק הנורא שנפער בחייכם, הצטרפה כמיהה קורעת לב להביא את אורון לאדמת ישראל. הרצל חי בצל המועקה הכבדה, המשולשת. קודם כל לאבד בן, קודם כל אובדנו של אורון. ושנית, דאגתו העמוקה לָךְ, זהבה. נדמה לי שבפגישה הראשונה או השנייה שלנו תפס אותי בצד לפני שיצא ממשרדי. הוא אמר לי: "אני דואג לזהבה". הוא רוצה לקבל את בנו ודרש בשלום רעייתו. ואם אין כאן מספיק מעמסה על כתפיו ונפשו של אדם, לפני שנה באה בשורת איוב נוספת נוראה. המחלה וההתמודדות שלו עם מכאובי הגוף והנשמה. בכל המפגשים שקיימנו אתכם, קיימנו אני אומר, גם רעייתי שרה ואנוכי, התרשמנו עמוקות מאישיותו של הרצל. ידענו שעסק בסיעוד, ידענו ששימש משענת איתנה לקשישים. למדנו שבד בבד הוא הושיט יד מסייעת לנוער בסיכון, מתוך רצון להעלות את אותם צעירים וצעירות על דרך הישר. הרצל אהב את מדינת ישראל בכל לבו – והיה לו לב ענק. הרגישות שלו, הצניעות שלו, יכולת הנתינה והחסד שלו כבשו מיד את כל מי שהכיר. מדינת ישראל מצדיעה לאנשים כמו הרצל. הם תרמו ותורמים כל הזמן למדינה שלנו, לחברה שלנו. הרצל תרם תרומה שקטה. הוא, הרצל, נהג לדבר בקול שקט, לפעמים כמעט בלחישה, אבל בקולו הייתה עוצמה אדירה. גם בַּרְגָעִים הקשים ביותר, גאוותו הייתה על הבית שהקים כאן – בפורייה עילית. יחד איתך, זהבה, הוא גידל ילדים לתפארת, אוהבי העם והארץ, חדורי שליחות, מלאי מוטיבציה. אני זוכר את הרצל מאמץ אל גופו את תצלומו היפה של אורון יפה התואר; אורון במדי צה"ל, כומתה לראשו, פניו קורנים בסיפוק כשהוכתר כמצטיין הנשיא ביום העצמאות. התמונה הזאת שלו ושל הדר נמצאת במשרדי ליד כיסאי, כל הזמן. אורון היה סֶמֶל לערבות הדדית, ואת הערך הזה הורשתם לו אתם, זהבה והרצל. הרצל ידע בימיו האחרונים שאלפים מתפללים לשלומו. גופו נחלש, ממפגש למפגש ראיתי שהוא נעשה כחוש יותר, כיצד גופו מתכווץ, אבל רוחו לא התכווצה. הוא שאב עידוד מהאהבה שהרעיפו עליו אלפים בכל הארץ, ורבים מהם כלל לא הכירו אותו. ואכן הרצל הותיר לנו צוואה שכולנו מחויבים לה - להחזיר את בנינו משטח אויב. זה דורש מאיתנו תעצומות נפש, מאמץ בלתי פוסק, רובו סמוי מן העין. אלה אותן עוצמות שבזכותן אנו מסוגלים להדוף את המתקפות של אויבינו. אני מחויב לצוואתו של הרצל. אני מחויב לחיילינו, אני מחויב לחיילינו שנשלחו להגן עלינו מפני ירי טילים ומנהרות טרור. אני מחויב להשיב את אורון והדר. אני מאמין שבעזרת השם היום הזה יבוא, והפצעים יידעו מזור. דמותך הנאצלת, הרצל, תוסיף ללוות אותנו. לא נשכח אותך, אני לא אשכח אותך. יהי זכרך ברוך ונשמתך צרורה בצרור החיים.