קצין בכפיר: "עשינו טעות עם אזריה - זה היה צריך להגמר במסגרת הצבא"

קצין בחטיבת כפיר טוען כי נעשתה טעות קשה בכל הקשור במשפטו של הלוחם אלאור אזריה, שחיסל מחבל בחברון ומאז מסובך משפטית. הקצין אמר לחדשות 0404 כי הוא וחבריו מובכים מהמידע הזורם מבית הדין הצבאי ביפו ומהעדויות של המח"ט והמ"פ, אשר נשללות ע"י חיילים בפלוגה של אזריה. "המצב הזה מביך מאוד. אחד אומר ככה והשני אומר אחרת. זה מוציא את חטיבת כפיר ומפקדיה מאוד לא טוב. אני וחבריי המפקדים לא חושבים שאלאור היה צריך להגיע למצב הזה - שכל העולם לוקח חלק במשפט שלו. הסיפור היה היה חייב להגמר רק במסגרת הצבאית. תחקיר אירוע רגיל אצלנו ומסקנות, ככל שיהיו. מדובר בסופו של דבר בחייל שהגיע לזירת פיגוע ואם הוא טעה, אז זו טעות מבצעית ולא מעבר לכך. אני לא זוכר שעל טעות מבצעית בכל מיני אירועים לקחו חיילים והעמידו אותם לדין בפני כל העולם". הקצין, הנחשב לקצין איכותי בחטיבה, הוסיף ואמר: "אני יכול לאשר חלק מהדברים שנאמרו במשפט על כך שלא ביצענו תרגולות שונות באשר לחגורות נפץ ולמטענים על גוף מחבלים. אין לי ספר שבשטח היה בלבול והוא לא נובע מבלבול של הלוחם אזריה, אלא מחוסר מידע לחיילים טרם הפיגוע ולכן, אירועים כאלה ראוי שייחקרו בתוך היחידה ולא אל מול פני כל העולם". "אני לא יודע אם אלאור ירה מתוך רצון לירות או מתוך תחושה שהמחבל חי ומסכן את כולם. זה לא חייל שהלך לאיזו פינה וירה בלי שיראו אותו. הוא עשה זאת לעיני כל החיילים והקצינים ומבלי לחשוב שהוא עושה משהו לא נכון. אם היה חושב כך, הוא לא היה פועל בצורה הזאת", אמר הקצין והוסיף: "אני הייתי בודק אולי מדוע לא הרחיקו את כולם קצת מהאזור רגע לפני הירי, כי זו תקלה מבצעית. אי אפשר לקחת חייל צעיר ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל רק בגלל שהיה כאן בלבול אחד גדול בקרב כולם". הקצין התייחס לתחילת הפרשה ולכותרות הרבות: "קשה היה לי לשמוע את שר הביטחון הקודם, בוגי יעלון, שאמר ש'החייל סרח'. איך הוא ידע לומר שהחייל סרח שעות לאחר האירוע, כאשר גם היום אף אחד לא יכול לומר בוודאות שהחייל סרח"? הקצין סיכם ואמר כי הוא מובך בתוך קצין בחטיבת כפיר, נוכח המשפט המסוקר אשר זוכה לכותרות רבות: "מביך אותי לשמוע את כל הפרטים הקטנים האלה, שמוציאים את צה"ל - אותי ואת מפקדיי וחייליי כלוחמים שאינם מקצועיים, בזמן שאנחנו עושים עבודה מצוינת בשטח. הטעות כאן היא של רבים - שר הביטחון, הרמטכ"ל ולצערי, גם המח"ט שלי". באתר מידה פרסם הכתב משה איפרגן חלק נוסף מהפרוטוקול, המעיד בדיוק על אותו הבלבול שתיאר קצין כפיר ושופך אור נוסף על הדיונים, המלמדים כי דווקא ידה של ההגנה על העליונה. איפרגן כתב: "להלן דברים שאומר א', סמל מחלקה ותיק (בזמן האירוע בעל ותק של שנתיים וארבעה חודשים בשירות הצבאי) ובעל ניסיון מבצעי. עדותו מדגימה ומעצימה את אווירת הסכנה שאליה נחשף אזריה. מסתבר כי כאשר הגיע אזריה לאזור, א' עצמו הזהיר אותו מפורשות מפני חשש למטען. הקטע הבא הוא תשאול של התובע דווקא: תובע: כשהגעת לשטח מה התפקיד שקיבלת? א': לאבטח את המחבל שנמצא בחלק התחתון של הירידה, בשחור, ולבודד את הזירה. תובע: מי נתן לך את המשימה הזו? א': מאיר אבני [המ"מ]. תובע: מה הוא אומר לך לגבי המחבל? א': הוא אומר שהמחבל עוד חי ויש חשש למטען עליו, לא לתת לאנשים מלמטה להתקרב. תובע: ראינו קודם בסרטון שהיה אזרח שצעק שיש עליו מטען. אתה שמעת את הצעקה הזו? א': כן. תובע: מבחינתך זה שינה במשהו את מה שחשבת לגבי הסכנה? א': כן. ברגע שהוא צעק, הוא גם צעק שצריך לחכות לחבלן. תפסתי טיפה מרחק והגברתי את הערנות. תובע: אתה זוכר שיחה כלשהי עם אלאור בשטח? א': כן. תובע: תתאר בבקשה את השיחה. א': אלאור הגיע עם תום המ"פ … ואלאור שאל, לא יודע אם שאל אותי או את אחד האנשים שהיו שם אם המחבל עדיין חי. עניתי לו שהמחבל עדייין חי ושיש חשש למטען, שיזהר. תובע: מה עוד אמרת לו? א': זהו. תובע: לגבי חבלן? א': נכון, אמרתי לו שגם אמור להגיע חבלן… כדי לבסס עוד יותר את העובדה – שבקרוב מאוד תתברר כקריטית ביחס לעדות המח"ט – שאלאור הגיע לזירה שהיה בה לחץ ממטען, ושהוא עצמו תודרך כך עם הגעתו, נמשיך מעט עם חילופי הדברים של א' בזמן החקירה הנגדית. סנגור: למה האזרח אומר לך לא לגעת בו? א': גם אבני [המ"מ] וגם האזרח בחולצה השחורה טוענים שיש חשש למטען על המחבל עם החולצה השחורה. סנגור: והאזרח אפילו צועק את זה. א': רואים את זה בסרטון. סנגור: המעיל עצמו היה חשוד? א': כן. בהמשך מקריא הסנגור מעדותו של א' ומבקש לאשש אותה בבית המשפט. סנגור: "ואז אמרתי את זה לאלאור והוא ראה את המחבל זז והוא שאל אותי אם הוא חי עניתי שכן והוא גוסס, פוחדים שיש לו מטען ומחכים שיגיע חבלן". כל זה נכון, אתה אומר את זה לאלאור? א': נכון. סנגור: אתה והוא מבינים שיש סכנה של מטען. א': מהנהן. סנגור: ואתה שומע את זה גם מאבני, גם מהאזרח. א': את החשש למטען? סנגור: נכון. מאיפה עוד אתה מסיק את החשש למטען? א': רק מאבני ומהאזרח, חבר כיתת הכוננות. סנגור: מה הסיכון, אנו במבחן בדיעבד, אם למחבל היה מטען. מה המשמעות מבחינתכם? א': זה היה פוגע בחיילים, באזרחים. אם המטען היה מתפוצץ כמובן. סנגור: ואם המחבל זז במצב כזה לאור כל החשד, זה יכול להוביל גם לתוצאה שהסכנה היא ממשית? א': נכון. סנגור: אלאור יודע את כל המידע ממך וממה שאתה יודע ממנו הוא גם חש את הסכנה הזאת. א': אני לא יודע אם הוא חש אותה. אני רק יודע שראיתי אותו לחוץ. אמרתי את זה גם במשטרה. סנגור: הלכה למעשה יש לך אינדיקציה ברורה שכולכם מפחדים ממטען. אתה מאשר לי את זה? א': כן. סנגור: וגם אלאור שותף לפחד הזה. א': אוקיי. איפרגן: "אם כן, שחור על גבי פרוטוקול אומר סמל המחלקה כי המ"מ מזהיר אותו מן המחבל השרוע על הקרקע בשל חשש למטען, וכך גם אזרח מכיתת הכוננות. המ"מ אפילו ממנה אותו לאבטח ולבודד את הזירה בשל חשש זה. כשאלאור מגיע הוא מתדרך אותו בהתאם. זכרו זאת: לפחות ארבעה אנשים שאחראים לטפל בזירה, שניים מהם מפקדים, חוששים בזירה ממטען על גוף המחבל. הסמל הוותיק א' לא רק מערער את גרסת התביעה (וזה מספיק לזיכוי), אלא למעשה, למרות שהוא עד תביעה, הוא מספק כל מה שצריך כדי לבסס את טענת ההגנה". מומלץ לקרוא את הכתבה המלאה שפרסם משה איפרגן באתר "מידה".